ערעור על הרשעה בעבירות מרמה, החזקת פרסומי תועבה ועבירות ע"פ פקודת הרופאים

השופט י' אלון:

           המערער הועמד לדין בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטים ש' טימן (אב"ד), ת' שפירא וש' ברוש). כתב האישום ייחס למערער חמישה אישומים שונים הכוללים ארבע עבירות של מעשה מגונה בקטינים, ארבע עבירות של קבלת דבר במרמה, ארבע עבירות של ייחוד העיסוק וייחוד הכינוי על פי פקודת הרופאים וכן עבירה של החזקת פרסום ותועבה הקשור לקטינים. המערער כפר בכל אשר יוחס לו.

           בית המשפט זיכה את המערער מעבירה אחת של מעשה מגונה אך הרשיעו ביתר העבירות. על יסוד הרשעתו זו גזר בית המשפט קמא על המערער חמש שנות מאסר מתוכן שלוש וחצי שנים לריצוי בפועל וכן פיצוי בסך 3,000 ש"ח למתלוננת שבאישום השני (להלן: מתלוננת 2).

           המערער מערער על הרשעתו בדין ולחלופין על גזר הדין.

כתב האישום

           להלן עיקרי המעשים והעבירות שיוחסו למערער בכתב האישום.

           בסמוך לחודש יוני 2003 תלה המערער מודעות בהן הציג את עצמו כרופא המציע שירותי טיפול פיזיותראפיים בתשלום. אימו של המתלונן 1, יליד 1995, הסובל משיתוק מוחין, הבחינה במודעות והזמינה את המערער לביתה. בפגישתם, כך נטען, הציג עצמו המערער כרופא ילדים שהתמחותו בפיזיותראפיה. עוד הציג עצמו המערער כמי שהינו בעל רישיון רפואה זמני, וכמי שעבד בבית החולים "פוריה" כרופא במחלקת ילדים. טרם תחילת הטיפול בדק המערער את המתלונן על ידי עיון בגיליון הרפואי שלו ועל ידי ביצוע בדיקה של אשכיו שנועדה, כך לטענתו, לבחון הפרעה הורמונאלית. לבקשת המערער ובהסכמת האם שסמכה על ניסיונו של המערער, ביצע המערער את הטיפולים במתלונן 1 כשהוא עירום. במהלך הטיפול הראשון, כך נטען, החל המערער לעסות את הקטין באזור המפשעה. המערער המשיך בטיפולי העיסוי האמורים משך חודש ימים. עבור כל טיפול קיבל המערער סכום של 70-60 ש"ח לשעה.

           עקב כך יוחסו למערער באישום הראשון עבירות של מעשה מגונה שהושג במרמה בקטין מתחת לגיל 16 - על-פי סעיף 348(ב), בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה - על-פי סעיף 415 רישא לחוק העונשין; ועבירות של ייחוד העיסוק וייחוד הכינוי - על-פי סעיפים 3 ו-5 (בהתאמה) לפקודת הרופאים.

           בעקבות המלצת אמו של המתלונן 1, החל המערער בחודש יולי 2003 במתן טיפולים למתלוננת 2 (להלן: המתלוננת), ילידת 1992 החולה בשיתוק מוחין. המערער, כך נטען באישום השני, הציג עצמו בפני אמה של המתלוננת כרופא ילדים המתמחה בנכויות והחל לטפל בילדה בתמורה לשכר. גם במקרה זה, על פי בקשתו, טופלה הילדה על ידי המערער כשהיא עירומה (ורק תחתונים לגופה) וזאת במשך כשלושה או ארבעה טיפולים. בטיפול הרביעי והאחרון, הפשיל המערער את תחתוניה של המתלוננת ונגע בה כשהוא לוחץ בחוזקה באמצעות אצבעו על איבר מינה או בפי הטבעת.

           בגין המעשים המתוארים לעיל יוחסו למערער באישום השני עבירות של מעשה מגונה שלא בהסכמה חופשית בקטינה שטרם מלאו לה 16 שנים - לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-345(א)(2) לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה, ועבירות של ייחוד העיסוק וייחוד הכינוי - על-פי סעיפים 3 ו-5 (בהתאמה) לפקודת הרופאים.

           האישום השלישי המיוחס למערער בכתב האישום, עניינו בעיסויים לילד נוסף, יליד 1990 (להלן: המתלונן 3) הסובל אף הוא משיתוק מוחין. גם במקרה זה הגיע המערער לבית המתלונן בעקבות המלצתה של אם המתלונן 1. המערער, כך נטען, הציג את עצמו כרופא וטען כי תעודותיו נמצאות בביתו. נוכח המצג האמור, הסכימה אמו של המתלונן כי המערער יטפל בבנה וזה אכן טיפל בו במשך כשלושה חודשים. עבור כל טיפול קיבל המערער סך של 70 ש"ח לשעה. הטיפול במתלונן 3, כך נטען, בוצע בו בכל גופו ובישבניו, כשהוא עירום לגמרי.

           בשל כך יוחסו למערער עבירות של מעשה מגונה שהושג במרמה בקטין שטרם מלאו לו 16 שנים - על-פי סעיף 348(ב), בנסיבות סעיף 345(ב)(1) ובנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין; קבלת דבר במרמה - על-פי סעיף 415 רישא לחוק העונשין; ועבירות של ייחוד העיסוק וייחוד הכינוי - על-פי סעיפים 3 ו-5 (בהתאמה) לפקודת הרופאים.

           האישום הרביעי עניינו טיפול שביצע המערער במתלונן 4, יליד 1985, הסובל אף הוא משיתוק-מוחין. על פי כתב האישום הציג המערער את עצמו עוד בשיחת הטלפון עם אמו של המתלונן 4 כרופא וכפיזיותראפיסט ועם הגיעו לבית המתלונן 4 הוסיף וטען כי הוא רופא ילדים וכן כי עבד בבית-חולים בצפון. כשנתבקש להציג תעודת רופא, טען כי אינו נוהג להחזיקה עימו. המערער טיפל במתלונן 4 פעם אחת כשהמתלונן לבוש בתחתונים בלבד, וזאת בתמורה ל-100 ש"ח.

           בגין מעשים אלה הואשם המערער בעבירה של מעשה מגונה בהסכמה שהושגה במרמה - על-פי סעיף 348(א), בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק העונשין; בקבלת דבר במרמה - על-פי סעיף 415 רישא לחוק העונשין; ובעבירות של ייחוד העיסוק וייחוד הכינוי - על-פי סעיפים 3 ו-5 (בהתאמה) לפקודת הרופאים.

           ביחס לכל ארבעת האישומים הנ"ל נטען בכתב האישום כי המערער איננו ולא היה רופא, כי ביצע את המעשים באותם המתלוננים לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיני וכי הסכמת המתלוננים הקטינים והוריהם למתן העיסויים והטיפולים הושגה במירמה עקב התחזות השווא שלו כרופא.

           באישום החמישי נטען כי ביום 1.10.03 נתפס בביתו של המערער מחשב נייד ובו עשרות קבצים של תמונות וסרטים הכוללים מעשים מיניים פדופיליים ובכללם קיום יחסי מין מלאים בין בגירים לבין קטינים ובין קטינים לקטינים כמו גם סרטים המתעדים אוננות על ידי קטינים. בגין החזקת קבצים אלה, יוחסה לו עבירה של החזקת פרסומי תועבה, על-פי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין.

           המערער כפר בכל העבירות שיוחסו לו בכתב-האישום. לטענת המערער, הגם שהשתמש בתואר "דוקטור", הבהיר - משנשאל - כי אינו מורשה לעסוק ברפואה בישראל. מסיבה זו, כמו גם בשל העובדה כי, לטענתו, השירותים שנתן היו שירותי פיזיותרפיה ועיסוי ולא שירותי רפואה קונבנציונאליים, לא עבר גם על עבירות של ייחוד העיסוק על פי פקודת הרופאים ולא קיבל במרמה כסף עבור הטיפול. המערער הוסיף וציין כי הסכומים שביקש תאמו את הסכום הראוי לשעת עבודה של פיזיותרפיסט ולא של רופא. עוד הכחיש המערער את המעשים המגונים שיוחסו לו. בין היתר טען המערער, כי לא היה היבט מיני כלשהו בטיפולים שטיפל במתלוננים. המערער אישר את החזקתו של החומר המפורט באישום החמישי, אך טען כי החומר הגיע אליו ב"דואר זבל" אלקטרוני והוא מחק אותו ולחלופין כי מדובר בחומר הדרוש לו לצורך מחקר בנושא פדופיליה.

הכרעת הדין קמא

           בית המשפט קמא הרשיע את המערער בכל האישומים שיוחסו לו בכתב האישום, למעט העבירה של מעשה מגונה בקטין אשר יוחסה לו באישום הרביעי. בית משפט קמא ביסס את הכרעת דינו על האמון שנתן בעדויות התביעה - עדות המתלוננת השניה, עדויות אימותיהן של כל המתלוננים ועדויות נוספות שהובאו מצד התביעה. עדותו של המערער נמצאה לעומתן על ידי בית המשפט מלאת סתירות ובלתי אמינה - ונפרט.